גזר דין בתיק ת"פ 45015-03-11

מבוא

1.     הנאשמים-אחים, הודו במסגרת הסדר טיעון שאינו כולל הסכמה לעניין העונש בעובדות כתב אישום מתוקן, בהתאם לכך הורשע נאשם 1  בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה על פי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשיןהתשל"ז-1977 (להלן החוק) ונאשם 2 הורשע בשתי עבירות של תקיפה סתם, עבירות לפי סעיף 379 לחוק.

2.     על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בעקבות מחלוקת על גבולות אשר התגלעה בין נאשם 1 לבין המתלונן בן דודו, החלו הנאשמים ביום 12.3.2011 בהריסת סככה השייכת לו. משהגיעו למקום המתלונן ואחיו וביקשו מהנאשמים לחדול ממעשיהם, תקפו הנאשמים את המתלונן.

3.     נאשם 1 תקף את המתלונן באמצעות מסור שרשרת מכני, בכך שקירב אותו מספר פעמים לעברו במטרה לפגוע בו ולבסוף פגע המסור באצבע החמישית של ידו השמאלית, כך שנגרם לו חתך נרחב עם דימום ושבר מרוסק באצבע. המתלונן אושפז בבית חולים למשך 3 ימים לצורך טיפול וקיבוע האצבע בניתוח, הטריית החתך וסגירתו.

4.     נאשם 2 תקף והכה את המתלונן בגבו באמצעות את חפירה ולאחר מכן תקף את בן דודו האחר בכך שהכה אותו מספר פעמים באמצעות את החפירה ברגלו.

5.     הסדר הטיעון נערך לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה בה העיד המתלונן, כחלק מהסדר הטיעון הוסכם כי יוכן בעניינו של נאשם 1 תסקיר לעניין העונש ע"י שירות המבחן מבלי שהמלצותיו תחייבנה את הצדדים.

6.     קצינת המבחן שבחנה את הנושא הגיעה למסקנה כי קיימת נזקקות טיפולית לנאשם 1, "ההליך המשפטי הנוכחי מהווה עבורו גורם משמעותי ומרתיע מפני הסתבכויות נוספות בטווח הקצר" ולכן המליצה לשקול העמדתו במבחן במהלכו ישולב בטיפול ובנוסף העריכה כי "ענישה של מאסר בפועל עלולה להוביל לפגיעה משמעותית בתיפקודו" ולכן המליצה להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, בנוסף למאסר מותנה.

7.     לנאשם 1 שלוש הרשעות קודמות, שתיים מהן בעבירות אלימות משנים 2002 ו-2004. לנאשם 2 אין עבר פלילי.  

8.     הנאשמים במסגרת הטיעון לעונש הציגו הסכם סולחה (ס/1) שהושג בין המשפחות שהסדיר גם את המחלוקת במקרקעין שהביאה לאירועים המוזכרים בכתב האישום. בהסכם נקבע הפיצוי שיקבל המתלונן, פיצוי בשיעור של 45,000 ש"ח.

9.     לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בקשתי מהממונה על עבודות השירות לחוות דעתו באשר לכשירות הנאשם 1 לביצוע עבודות ובהתאם לחוות הדעת מיום 30.1.2012 נקבע כי נאשם 1 מתאים לבצע עבודות שירות.

תמצית טענות הצדדים

10.                        המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם 1 עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, עונש מאסר על תנאי משמעותי, קנס ופיצוי למתלונן ועל נאשם 2 עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

11.                        ב"כ המאשימה שמה דגש על נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן. מדובר לטענתה במעשי אלימות חריפים ברוטליים שנעשו על רקע סכסוך גבולות כאשר המתלוננים הותקפו מבלי שהיו מצוידים בנשק ולמעשה היו חסרי אונים.

12.                        באשר לנזק שנגרם למתלונן הפנתה ב"כ המאשימה למסמכים הרפואיים ולעדותו בבית המשפט. אין לדעתה לאמץ את מסקנות שירות המבחן ואין לתת משקל להסכם הסולחה אלא להעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי,  לתמיכה בטענותיה היפנתה לפסקי דין שונים.

13.                        ב"כ הנאשמים הזכיר כי הענישה אינדיבידואלית וכי בנסיבותיו של תיק זה, לאחר תיקון כתב האישום יש לטענתו לאמץ את ההמלצה של שירות המבחן בעניין נאשם 1 ולהטיל עליו עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, בנוסף לעונש מאסר מותנה ובעניין נאשם 2, להסתפק במאסר מותנה שזה רף הענישה הנוהג לטענתו.

14.                        באשר לנאשם 1 ניתח בא כוחו את תסקיר שירות המבחן, תסקיר מפורט שנערך לאחר מספר רב מאוד של פגישות עם קצינת המבחן ויש לטענתו לאמץ במקרה זה את המלצת הגוף המקצועי. במיוחד לאור העובדה כי נאשם 1, בן 28, בן למשפחה נורמטיבית שאף אחד מחבריה לא מעורב בעולם העברייני ונאשם 1 בשל נסיבות חיי משפחתו לרבות בעיות בריאות קשות, נחלץ לעזרת המשפחה  מגיל צעיר.

15.                        בנושא עברו הפלילי הבהיר כי מדובר באדם שברוב המכריע של הזמן חי בצורה נורמטיבית, שתי העבירות המיוחסות לו האחת מלפני 9 שנים, עת היה בן 18 וכמה חודשים והשניה מלפני 7 וחצי שנים ולאחר מכן במשך שבע וחצי שנים לא הייתה לו שום מעורבות בפלילים, תוך הדגשה כי נאשם 1 מעולם לא ריצה עונש מאסר ומעצרו בתיק זה גרם לו טראומה.

16.                        בעניינו של נאשם 2 שזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים, טען הסנגור כי לו היה כתב האישום מתוקן מלכתחילה, הוא היה מוגש לבית משפט השלום. בנוסף הדגיש את התקופה הארוכה בת 8 חודשים בה שהה נאשם 2 במעצר בית מלא ומוחלט  ללא יכולת  להתפרנס, וכיום הוא מצפה להולדת בתו.

17.                        בנוסף הפנה לגבי שני הנאשמים ללקיחת האחריות הבעת חרטה, החיסכון בזמן השיפוטי ולהסכם הסולחה (ס/1) שהסדיר את המחלוקת בענייני המקרקעין ואת הפיצוי למתלונן- פיצוי בסכום של 45,000 ש"ח ואף הבהיר כי לולא אבל במשפחת המתלונן הוא היה מגיע לישיבת הטיעונים לעונש כעד מטעם ההגנה.